דפי הנצחה

עוזי אלמוזלינו ז"ל

21.3.1937 – 17.3.2024

אתמול, כמה ימים
לפני יום הולדתו, בבית החולים, עצם עוזי אלמוזלינו את עיניו ונפרד מהעולם, 87 שנים
אחרי שנולד, ב21 למרץ 1937.

המחלה הייתה
קצרה, וקטלנית. לפני פחות מחודשיים עוד עבד במפעלון, בגינה שאהב לטפח יותר מכול,
היה איש בריא. והנה – בבת אחת: טיפול נמרץ, מצב חמור, סרטן, שעליו כבר לא יכול היה
להתגבר. ואולי המחלה הייתה קצרה כל כך כי
עוזי היה אדם שלא מיהר להגיע לרופא, בטח לא על חשבון העבודה... ומעולם לא התלונן,
ולא נתן לאחרים להרגיש במכאוביו.

עוזי נולד
להורים שעלו מבולגריה, ממייסדי קיבוץ מסילות, בן ראשון לחברי הקיבוץ הצעירים.
כשהיה בן שלוש עזבו הוריו את הקיבוץ, בגלל מחלת אימו שחייבה אותם להיות קרובים
למרכז רפואי, ועברו לעיר רחובות, ולאחר מכן לרמת גן.

עוזי הצטרף
לתנועת הנוער "המחנות העולים" – והגיע עם גרעין "מרחבים"
לנתיב הל"ה הצעירה, בת ה8, כאן חי עד יומו האחרון.

ב1965, לקראת
הבחירות הארציות במדינה, עוזי גוייס מטעם מפלגת העבודה לפעילות המפלגה, ושם פגש את
אורה הג'ינג'ית, צעירה בת קיבוץ חפציבה, אף היא מגוייסת מטעם קיבוצה לבחירות.
ההיכרות, בעיצומה של הפוליטיקה התוססת בין הפעילים המשולהבים - הפכה לאהבה, ולזוגיות יציבה של חיים שלמים. הם
נישאו ונולדו להם חמישה ילדים: איריס, ענבל, הדס, ארז ודותן. ברבות השנים נולדו
לעוזי ואורה חמישה נכדים, ארבעה בנים ובת אחת.

עוזי היה חקלאי
כל ימיו. בשנים הראשונות בקיבוץ עבד בדיר הצאן, ברפת ובלול, ואחר כך הגיע אל שדות
הפלחה והשלחין, וצמח להיות "איש אדמה" במובן הכי עמוק והכי שורשי של
המילה. במהלך השנים התמחה עוזי בענף הכותנה, ונעשה מומחה ארצי בהדברת מזיקים. הוא
הדריך דורות של חקלאים צעירים, כאן בנתיב הל"ה, ואחר כך בכל הארץ - מטעם
מועצת הכותנה. לימד אותם ביסודיות ושקדנות איך לחפש מזיקים על שיחי הכותנה
המוריקים, לזהות אותם בין העלים, ולספור בדייקנות כמה יש על שטח מטר מרובע, בכדי
לקבוע את סוג ההדברה והמינון הנכון לכל שדה ושדה.

גם בשנות הפנסיה
המוקדמות עוזי המשיך לעבוד במועצת הכותנה, ולהדריך ברחבי הארץ.

כשפרש סופית
הצטרף למפעלון. גם כאן אהב את העבודה, ואת החֶברָה של החברים הוותיקים שעבד לצדם.

וּבַבּית – עבד
בכל רגע פנוי בגינה, אותה טיפח ועיבד ברצינות ובהשקעה לא פחותה מאשר העניק לשדות
הכותנה. במהלך שיוך המגרשים בנתיב הל"ה, כשהחליטו אורה ועוזי לעבור משכונת
בריכה לבית בשכונת הנחל, נאלץ עוזי לוותר על הבוסתן הקטן שהיה לו, אך במרץ וחריצות
כבש את שטחי האדמה סביב הבית החדש, והצליח להקים גינה חדשה לתפארת.

עוזי היה אדם
שתקן, מופנם, ועל אהבתו למוזיקה רובנו לא ידענו כלל. בטח לא ידענו שאהב לשיר
בעצמו, את שירי ארץ ישראל (איך לא?) –
הגבעטרון, חווה אלברשטיין, כמובן, ומקהלת
הצבא האדום - שהייתה חלק בלתי נפרד מחיי
הנוער בישראל הצעירה.

אך ילדיו, שכולם
מכירים את הפוזה של אבא עוזי בבית, מרכיב אוזניות, שלא להפריע ליתר בני הבית,
ומזמר בקול – השמיעו לו ככל שיכלו במהלך האשפוז בבית החולים את השירים שאהב, והוא
היה נעשה בבת אחת ער וחיוני, ומצטרף בקולו.

המשפחה בחרה
לסיים את טקס הלוויה ולהיפרד בשיר "החגיגה נגמרת", אותו שר עוזי לפני
ימים ספורים במיטת חוליו, בקול חרישי, ככל שעמד לו כוחו, והפעם אף התלונן – על
שקולו מזייף את המנגינה...

נוח בשלום על
משכבך, עוזי.

יהי זכרו ברוך.