02-9900212
צור קשר
netivhale@gmail.com
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
|
|||||
בקול דממה, אתמול, בשנתו, נפרד מאירק'ה מעולם החיים. ולמרות שזה למעלה מעשר שנים שלא שמענו את קולו המוּכַּר, את שאגת האריה שלו, הרועמת מעל כל הסובבים אותו – למרות זאת, התפשט השקט הגדול שנפל פתאום, ומילֵא, כּענן לבן וסמיך, את הֶחלל הפעור שנותר במקום בו היה אדם. היה ואיננו עוד. מאירק'ה נולד ב27 בפברואר 1933. בעוד 3 שבועות בדיוק ימלאו לו 90 שנים. הוא נולד בנווה צדק שבתל אביב, אח בכור לשתי אחיותיו, אלה ז"ל ורוחק'ה, תיבדל לחיים ארוכים, שנולדו אחריו. בילדותו עברה המשפחה מדירה לדירה בתל אביב-יפו, בתנאי מחסור כלכלי. לאחר שהוריו נפרדו – המשיך להתגורר עם אביו, ועם סבו, שהיה דתי-חרֵדי, אך חי בצוותא עם משפחתו החילונית. בבית הספר היסודי למד ב"אליאנס", וכך רכש את השפה הצרפתית. מכיתה א' הוקפץ היישר לכיתה ג', אך שם נשאר שנתיים, ולולא היה אביו מגיע לבית הספר וצועק על המנהל – "עד היום הייתי נשאר שם..." כך סיפר לנו. את בית הספר סיים בכיתה ח', לא המשיך לתיכון והתחיל לעבוד – כנער שליח בעיתון "במעלה". במקביל, הצטרף ל"הגנה", אחרי שלא הסכימו לקבלו לשורות הפלמ"ח, בשל גילו הצעיר. מאירק'ה התגייס לצבא במחזור הראשון של הנח"ל, תחת פיקודו של מוטה גור. שם התחיל להתגבש גרעין "איל", ובו חברינו לעתיד - דליה ברקאי ויהודית רוזנטל - זכרן לברכה, וחיים טל – יבדל"א. הגרעין היה מיועד להשלים קיבוץ ותיק, אך חברי הגרעין ביקשו להגיע לישוב סְפָר, למקום "שהכי קשה בו" – וכך נשלחו לנתיב הל"ה. הגרעין הצטרף למייסדים. בתום השירות הצבאי, מאירק'ה ודליה, צעירים ויפים (בני פחות מעשרים...) - נישאו, והקימו משפחה : נולדה איל, בתם הבכורה, ואחריה ניב וגיא. בנתיב הל"ה מאירק'ה התחיל לעבוד בפלחה, ותוך זמן קצר מוּנָה למלא תפקידים מרכזיים בקיבוץ – בהם באו לידי ביטוי כישוריו הניהוליים ויכולתו העסקית. גזבר הקיבוץ, מרכז משק, ממלא מספר קדנציות בכל תפקיד, יצא לשנתיים שליחות בצרפת, וב1972 מונה להיות מנכ"ל המפעל החדש המוקם בקיבוץ: תנה תעשיות, ושימש בתפקידו זה כ 10 שנים, לאחר שהשלים שני תארים אקדמיים, במנהל עסקים ובניהול ציבורי. כמנכ"ל צעיר וטרי הוא נדלק על הפרויקט החדשני שפותח בטכניון - טיהור מים באמצעות טכנולוגיית UV. מאירק'ה הביא את המכשיר לתצוגה לאסיפה, בה שכנע את החברים לבצע את ההשקעה. וכל השאר היסטוריה... זה הוא המוצר שפרץ את דרכו של המפעל לעידן חדש, למותג המצליח, המזוהה עם נתיב הל"ה עד היום: תמי 4. לאחר נישואיו השניים – לרוחל'ה, שהביאה עמה למשפחה המורכבת גם את שרון בְּנָה, בפרק ב' משלה – נולדו ערן ואריאל, צעיר הבנים. ב1973 פרצה מלחמת יום הכיפורים – שאחריה דבר לא היה כשהיה. מאירק'ה, שבשירות המילואים שלו לאורך השנים התקדם לדרגת סגן אלוף, ושימש כמג"ד, פיקד על 3 מעוזים על גדות התעלה. עם פרוץ המלחמה כּוּתַר המוצב בו היו הוא וחייליו על ידי הכוחות המצריים. מאירק'ה לקח את ההחלטה הגורלית של חייו, ושל חיי פַּקוּדיו: על דעת עצמו, ללא פקודה וללא הוראה מגבוה, החליט להוביל את אנשיו באישון לילה, בנסיגה חשאית מן המוצב, דרך כוחות האויב, עד שחילץ את כולם, עד אחרון חייליו – מהמעוז המכותר. על פעולה הירואית זו, על אומץ לבו האישי, הגבורה, התושייה והתבונה בהם פעל – זכה לצל"ש . כי כזה היה מאירק'ה: מוביל, מפקד, מנהיג, פורץ דרך, יזם, עשוי ללא חת, מאלו שלעולם אינם אומרים נואש. מאלו שתמיד אמרו: אחריי... ב1984, אחרי שליחות מטעם משרד החקלאות בוונצואלה, חזר לקיבוץ, לתפקיד מרכז בנין ושירותים, ולאחר מכן התמנה לסגן ראש המועצה האזורית שלנו. ב1990 – נבחר להיות ראש המועצה האזורית מטה יהודה. תפקיד חייו, אותו מילא עד פרישתו, ב2009, כשהוא כבר בן 76. מאירק'ה, ראש המועצה, הגיע בָּשֵל ומוכן לתפקיד הרם, כשהוא מביא עמו את ניסיונו הרב מהקיבוץ, ומהשליחויות שמילא בחו"ל, בניהול ובארגון, ביזמות ובהובלת תהליכים, בכלכלה המגוונת של האזור שלנו: בחקלאות, בתעשייה ובתיירות. הבייבי שלו בקידום התיירות במועצה: דרך היין! העוברת כחוט מקשר בין היקבים הרבים ביישובי המועצה, ומחברת את אהבתו הישנה-נושנה ליין על כל גווניו, עם היזמות והחדשנות התוססת בדמו. מאירק'ה – היה דמות מרכזית בקיבוץ: מְעֵבר לתפקידים הרבים בהם נשא, יש להודות שהיה גם "אֵימַת החברים" באסיפות, לשונו חדה ומצליפה, בלהט ובעוצמה, בקולו המרעים. כי הכול היה עושה בעוצמה. אריה שאג – מי לא יִירַא... לא יִירַא מי שהכיר אותו כסבא מאירק'ה, הזוחל על הכריות עם הנכדים סביבו... במשפחה המורחבת, המורכבת שלנו - הוא היה דמות מלכדת, למרות עיסוקיו ותפקידיו הרבים, במיוחד בשנותיו הארוכות כראש המועצה. הוא היה נוכֵחַ, שותף מלא בחיי המשפחה – הדמות המרכזית באירועים ובארוחות שבת המשפחתיות רבות המשתתפים. זה למעלה מעשר שנים שמאירק'ה שלנו הלך ודעך לעינינו. נוֹכַח-נִפקָד. כמה התגעגענו לקולו, לצעקותיו, שהרעידו פיקות ברכיים, לצחוקו - כשמילא כוסות של יין, לחיבוקיו, לאהבתו, לעוצמתו, שפעמה בלבנו, כהר געש. ועכשיו, הרבה, הרבה מדי, שקט. שקט של סוף. סופה של תקופה. נוח בשלום על משכבך, מאירק'ה. | |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
