02-9900212
צור קשר
netivhale@gmail.com
שלח דוא"ל
צור קשר
שלח דוא"ל
|
|||||
הספד לאפרים מנשה 15.6.25
אפרים, פרויק'ה, וגם זַ'בּוֹ – כפי שקראו לו חברי אחרי שלוש שנים של מחלה, אותה נשא בכבוד ובאומץ, נהנה מכל מה שאהב (וכמה ידע ליהנות מהחיים!), אוכל בעונג בלי חשבון, ויחד עם זאת יורד במשקל במהירות את החיוך אפרים נולד בספטמבר 1942, אחד משני תאומים, אפרים שני התאומים, אפרים ומנשה גדלו יחדיו בשכונה אפרים עבד במגוון ענפים בקיבוץ, בשדה, ברפת, אפרים והמרצדס הלבן היו צמד בלתי נפרד. הוא היה לאחר שיצא לפנסיה הצטרף לצוות של אילן רותם, כי האמת, שאפרים היה אדם שיודע ליהנות ולהתענג על הוא אהב לטייל, בארץ ובחו"ל, ופשוט לעשות אבל יותר מכל - אהב והיה גאה במשפחה שהקים. תמיד התחביב הגדול של אפרים היה הצילום. הוא התעקש
מאז התגלתה המחלה – היה נחוש למַצוֹת את הזמן בלי תלונות, בלי ייאוש, בהשלמה ובהחלטיות נחושה ארגן לעצמו ולמשפחתו יומולדת 80 בבילוי משותף בקפריסין שלא יישכח, ובאוגוסט אפרים זכה לנכדים, שרובם גדלים כאן, בקיבוץ, אפרים סיים את חייו כפי שרצה: בביתו, במיטתו, שבט המנשה, וקיבוץ נתיב הל"ה כולו, מרכין נזכור אותך כך: אפרים, חברנו השָֹמֵחַ. אבי וקֶדֶם מחכים לך למעלה, לארגן את החג הבא... הספד עמרי, לפני שנתכנס לאבל הפרטי שלנו ועל האובדן על אבא שאנחנו כל כך אוהבים, אנחנו מבקשים להגיד תודה לכל מי שליווה אותנו ואת אבא בתקופה האחרונה ומתנצל אם אשכח מישהו אבל חשוב לנו להגיד תודה לקהילה שלנו, לחברים, לשכנים ולמשפחה. תודה לקובי אסף ותמר שחר שליוו אותנו, לכל מי שטיפל באבא, לצוות המרפאה המסור בקיבוץ, אוסנת היקרה - אבא כל כך אהב אותך ואם הייתה לו הזדמנות לומר לך שוב כשתשאלי אותו "אפרים איך אתה? " והוא יענה לך מוזיקה . תודה גדולה על הכל. תודה גדולה ללאבי בזמן קצר הפכת לבן משפחה מהשבט. אנו עוברים ימים לא פשוטים במדינה, תקופה שמאוד הדאיגה את אבא, אנו שמחים ומודים על הזכות שהייתה לו לחיות חיים מלאים, שמחים ומאושרים מוקף בשבט המפואר שהקים כאן וכך נרצה לזכור אותו . שלוש שנים שאני מכין את עצמי לרגע הזה, ניפרד במחשבות, ניפרד בנסיעות, בשיחות שלנו מדי פעם עוברת בראש שורה שאני אומר לעצמי "תזכור להספד " כי זה בדיוק מה שמתאר את אבא. אז אבא, עבורי הייתה דמות מעוררת הערצה, בנית את חייך ללא השכלה אבל עם המון ניסיון חיים ותשוקה למה שיש לחיים להציע. בנית בית ומשפחה בעשר אצבעות לבד, מבלי שהייתה לך כל עזרה והיית גאה בעצמך שאתה מסודר ואין לך דאגות. אני גאה בך על מי שהיית בעבור עצמך ובעבורי . לימדת אותי כמה חשובה המשפחה, כמה חשוב להינות מהחיים, עד הרגע האחרון לימדת אותנו שיעור כמה כל חיוך, חיבוק, מבט הם לא דבר מובן מאליו והם מתנה. לימדת אותי מגיל צעיר מהי חריצות ומוסר עבודה גבוה, כילד זוכר איך קמת כל בוקר בארבע לפנות בוקר לעלות על המשאית בדרך לכפר יהושע להוריד מכשירים של תמי ארבע. ותמיד אמרת לי חשוב שתהיה לך עבודה טובה עדיף עם רכב צמוד, כן כן תמיד מתעניין איזה רכב קבלתי מהעבודה ואם אני מסודר. הערכתי אותך על הדרך בה בחרת לחיות את חייך, איש עבודה, איש של אנשים, תמיד מחייך, חובב הומור ובדיחות לעיתים גסות מדי. חובב קניות משובע למרות שלא הודית בזה אבל היית לגמרי חובב שופינג ואם אפשר לא ביוקר, מחפש איפה הכי זול משווה מחירים, בכל זאת פרסי . לא החסרת ממני דבר ולא היה חסר לי כלום אף פעם, זוכר איך באתי אליך עם שיעורי בית ואמרת לי שאתה לא יודע איך לעזור לי כי בעצמך לא למדת... ושאלתי אותך אז אבא איזו השכלה יש לך ואמרת לי אני למדתי באוניברסיטה של החיים. לא התעניינת כל כך בלימודים שלי או בציונים אף פעם לא שאלת וגם לא הרבית לדבר. כזה היה אבא שלנו, לא יותר מדי מתעניין לא שואל כדי לא הכביד, וגם ממעט לחבק לנשק אבל לא הפסקתי לדרוש ממך את הקרבה והחום ואולי שתגיד לי פעם כמה אתה גאה בי ואוהב אותי, היה קשה להוציא את זה ממך אבל זכיתי דרך הילדים שלי והנכדים לראות איך הרוך יוצא ממך, החיבוק, המגע... כמה אהבת אותם והיית חלק בלתי נפרד מהגידול שלהם . הכל עשית לבד, למדת להסתדר בכל מקום ולדאוג תמיד לאמא. אני זוכר אותך כמרכז קניות של הקיבוץ ואני נוסע איתך לת"א העיר הגדולה ואתה כמו מלך, מסתובב ברחובות, מכיר את כולם וכולם אותך, מכל חנות או דוכן קופץ מישהו ואומר אפרים מה שלומך. זוכר את הנסיעות איתך כילד לת"א במרצדס הגדולה של הקיבוץ, אני יושב בקבינה אתה מלך הכביש, חלון פתוח משעין את היד, ברדיו רשת ב החדשות של הבוקר, ואנחנו גבוהים מעל כולם... מסתכל עליך איך אתה אוהב את ההגה, את הדרך לת"א העיר שבה נולדת. מגיע לעיר הגדולה ממעט לדבר, זורק הערה איך הוא נוהג.. . ומה הוא מחפש חניה בכביש מהיר? אתה דוהר חונה בביטחה יודע איפה תהיה חניה. מתחיל את הבוקר עם קפה ובורקס ברחוב העליה ואנו עושים סיבוב, משביר, פיצוחים, אלקטרה שמואל וכל החברים. תמיד אהוב ותמיד אומרים לי איזה אבא יש לך. את היום מסיימים אצל סבתא מזל לארוחת צהרים, כמה אהבת את סבתא כמה כבוד היה לך אליה וסעדת אותה עד יומה האחרון . היית אבא שממעט להתקשר לשאול מה נשמע ואם מתקשרים אליך עונה ישר – מה אתה צריך ? היית שואל אם אני אבוא לצהרים כי אתה רוצה להיערך... ועד לפני כמה חודשים שליאו היה חוזר מבית הספר הייתה מתקשר אלי לדעת בדיוק מתי הוא יגיע לצהרים כדי שהאוכל לא יתקרר. ואיך ערכת לו את השולחן יפה קפלת מפית ודאגת שיהיה לו טוב ונעים ובסוף כמובן גם קינוח . אבא נתגעגע לארוחות שישי יחד בשולחן השבת, למקום הכבוד שלך בשולחן שנאיה מסדרת לך כריות שיהיה לך נוח. נתגעגע לאורז הצהוב, לאושפלו ולעוף הטעים שלך שאני לא מצליח להכין. ושאף פעם לא ויתרת על גלידה שוקולד עם סוכריות . נתגעגע לסדר פסח המשפחתי שאתה שותף פעיל בשמחה ובחגיגה כי אין על הסדר המשפחתי, ואיך אפשר בלי חלוקת דמי הכיס לנכדים במעטפות שלקחת מהבחירות האחרונות – פרסי כבר אמרנו . הספקנו לטייל יחד בגאורגיה בגיל 70 - טיול גיפים שבכל הזדמנות אתה על ההגה ובכל הזדמנות מחפש איפה אוכלים טוב, שותים משהו ורוקדים. אהבת את הרחבה. עשינו כל המשפחה סיור בשכונת שפירא בתא המקום שבו גדלת איך היית מאושר לספר על הזיכרונות כילד מהשכונה ואיך התענגת על האוכל הבוכרי . ליום הולדת 80 טסנו יחד כל האחים יחד איתך שאתה משלם על הכל מפנק אותנו מטיילים בהרי הטרודוס חוויה שלא נשכח כל החיים. אהבת טיולים בעיקר בחול אהבת את החיים ובשנים האחרונות גם טיילת דרך ערוץ הטיולים אולי היחיד בארץ שהיה צופה שעות ומטייל בכל העולם עם הקפה של חמש ואיזו חתיכת עוגה ליד. איך אהבת מתוק באוגוסט לפני שנה ביקשת שנארגן סופש משפחתי נמרוד ואני אריגנו הכל מלון ברמה כמו שביקשת ושיהיה אוכל טוב. הייתה לך בקשה נוספת שארוחת שישי תהיה שולחן גדול וארוך ושתוכל לשאת דברים. עמדת התרגשת כל כך בגרון חנוק אמרת לנו שאתה אוהב אותנו וגאה בנו, ושזה היה החלום שלך שהייתה לך משפחה קטנה ורצית תמיד שתהיה לך משפחה גדולה ומאושרת שבט של ממש. כמה התרגשת מהנין הראשון – ניקו – ועוד נינה נוספת שהצטרפה לאחרונה אמיקו אבא אהב לצאת לסיבוב הקבוע בבית שמש, סיור סופרים בכל סופר מוצר אחר ודרוש ממך ללכת לכאן ולכאן ולא לוותר, ואם לא היית מרוצה מהשירות או מיחס היית אומר למנהל הפסדתם עכשיו לקוח יקר.... כשהתבשרנו שלאבא יש סרטן בלבלב ביקשנו שהכל יהיה בשיתוף עם אבא הוא רצה לדעת ולהחליט על הכל, הוא קיבל את הידיעה ועוד לפני שהרופא הספיק להגיד את האבחנה אבא אמר לא משנה בלי טיפולים. קח בחרת וכיבדנו אותך לאורך כל הדרך, לא התלוננת על שום כאב לא סבלת מכאבים עד יומך האחרון- מהלך מחלה מוזר היה לך, רק ירדת במשקל אבל אכלת עם תאבון בריא כל כך כמעט עד הסוף. לא היו טיפולים וגם הרופאים חשבו שזה סיפור של חצי שנה ...אתה התכוננת כאילו ארזת את החיים, סדרת מסמכים, חילקת את הצוואה בעודך בחיים לכל הנכדים...היו אלו חודשים ארוכים של כמעט פרידה, אבל אתה היית חזק גם שכולנו חשבנו שמגיע הסוף אתה התאוששת ועמדת על הרגלים בכל שלב, גם לא היינו בטוחים שיש לך בכלל סרטן הרופאים היו המומים שאתה עדין כאן , גם בשבוע האחרון הייתה כמו עוף החול אבא עשינו הכל בדרך שלך נאהב אותך ונתגעגע אליך המון ויש לנו המון זיכרונות ממך ומקווה שעשינו הכל בדרך שלך וכמו שביקשת וככה ניפרד גם, בדרך שלך וכעת, הסוף קרוב ; ואני ניצב בפני המסך האחרון . חברי, אומר זאת ברור ; אטען את טיעוניי, לגביהם אני בטוח. חייתי חיים מלאים , פסעתי על כל דרך ודרך . ויותר, הרבה יותר מכך ; עשיתי זאת בדרכי.
| |||||
 |
הוסף |
|
|
|
|
|
